גילה בן-עקיבא 

גילה בן-עקיבא נולדה בנהלל שבעמק יזרעאל בא' בטבת תרפ"ו (18.12.1925) להוריה משה ולאה, אנשי העלייה השלישית מרוסיה. אחרי שעברו ההורים במסלול הרגיל של עבודה בכבישים והכשרה חקלאית במקווה-ישראל, הם הגיעו לנהלל על מנת להתארגן ולהקים בקרבתה מושב חדש. כאשר עברה המשפחה למושב החדש - כפר יהושע - היתה גילה בת שנתיים, מראשוני הילדים בכפר.
מגיל צעיר התאפיינה גילה בקשר עמוק לטבע. הצטיינה בלימודי בוטניקה והומניסטיקה. היא היתה פעילה בחברת הילדים וכבר אז נודעה כאדם עצמאי בדעותיו. דרישותיה הקיצוניות מעצמה ומהחברה גררו ויכוחים רבים.
מצעירותה שילבה לימודים עם עבודה במשק ההורים, וכך השלימה גילה את לימודיה התיכוניים בסמינרים שנערכו לבני המושבים בחורפים בשנים 1943 - 1945.
בגיל 17 השתתפה בקורס של ה'הגנה' בשפייה, ובשובה הדריכה את הבנות במשק. בשנת 1945, בהיות גילה בת 19, התגייסה לפלמ"ח, עברה קורס מ"כים וקורס סיירים, הדריכה בקורסים לנשק ולסיירות, והשתתפה בפעולת "ליל הרכבות" ב- 1945, ובעליית 11 הנקודות בנגב בשנת 1946.
כאשר היתה גילה בקורס מ"מים נפטר אביה, והיא פרשה מהקורס וחזרה לנהל את המשק במושב.
עם פלישת מדינות ערב לישראל ב- 15 במאי 1948, יום לאחר הכרזת העצמאות, חזרה גילה לפלמ"ח ומונתה כמפקדת מחלקה בגדוד הרביעי בחטיבת 'הראל', שפעלה בפרוזדור ירושלים. אחרי 3 חודשים, כשהקרבות שככו, חזרה לכפר יהושע. מאז עבדה במשק המשפחתי במושב, וקידמה אותו במאוד.
בכל הזדמנות השתדלה גילה לטייל בארץ. התעניינה בצמחים נדירים ובנופים מיוחדים. על כן הצטרפה לחבורה שארגנה את המסע לפטרה, הסלע האדום בירדן.
קבוצת המטיילים, חמישה במספר, יצאו אל הסלע האדום מבאר מנוחה. הם חצו את גבול ירדן בט"ז באלול תשי"ג (27.08.1953). כוח מצבא ירדן, שנתקלו בו, הרג אותם במקום. גופותיהם הועברו לישראל כעבור ימים מספר - בכ' באלול (31.08.1953).
בת 28 היתה במותה. גילה הותירה אם, אח ואחות. הובאה למנוחות בבית העלמין בכפר יהושע.
זכרה הונצח בספר "לבנינו" בהוצאת כפר יהושע, ובספר "עד סלע" שהוצא לזכר חמשת ההרוגים, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1966, והוצאה מחודשת בשנת 2000.